שפת גוף

שפת גוף היא הדרך שבה בני אדם (וחיות אחרות) מתקשרים רגשות וכוונות. היא נוצרה במטרה לאפשר לבעלי חיים העביר מסרים לבני מינם (למשל 'הנה אוכל' 'אני מעוניין במין' או 'בואו נברח') וגם לחיות אחרות (למשל 'אם תתקרב לגורים/ילדים שלי אני אתקוף'). 
כמו אופן הדיבור, גם שפת הגוף בנויה מחמישה אלמנטים עיקריים: קשר עין, הבעות פנים, תנועות גוף עמידה ותנועה.

קשר עין

קשר עין הינו דבר חשוב מאד המאפשר לנואם להקרין כנות וגם יוצר אינטימיות ותחושת קירבה.  זהו גם אלמנט שקל למדי להקפיד עליו  והוא הופך בד"כ לטבעי עם מעט נסיון.  לאותם ביישנים המתקשים להקפיד על קשר עין, ממליצים באוסטרליה לעבוד עם כרטיסיות אינדקס שבתחתית כל אחת מהן מודפס "סיימת נקודה? עכשיו תסתכל לקהל בעיניים".

הבעות פנים

32 זוגות השרירים בפנים יוצרים 7,000 הבעות אפשריות  שיכולות לעזור לך להעביר מסרים.  חשוב להקפיד שהבעת פניך תהיה במתאם גבוה ככל האפשר עם תוכן הדברים.  חשוב להימנע מלחייך באמצע נאום כועס ולא להיראות נוקמני באמצע נאום על תהליך השלום.  יוצא מן הכלל: הומור עובר טוב הרבה יותר עם הבעה קפואה.
תובנה סוציולוגית שניתן להסתייע בה אומרת כי  תכופות הבעת פניו של הקהל משקפת את הבעת פני הדובר, ועל כן קהל הנראה קפוא ומנותק מחייב דובר לעבור להקרין יותר אופטימיות חמימה ושמחת חיים.

תנועות ידיים

קשה מאד להתרכז במשך שבע דקות רצופות בדובר העומד קפוא, והדבר מהווה מתכון ודאי לאובדן קשב מצד הקהל.  הדבר דומה להשוואה בין לשבת להתבונן ברדיו במקום בטלוויזיה. תנועות גוף, בעיקר של הידיים נועדו להדגיש נקודות עיקריות ולהסביר יחסים בין חלקים שונים של הנאום.  ניתן למשל להבהיר את חלוקת הנאום לשלושה חלקים על האצבעות, או להבהיר את האבחנה בין שני צדדי הבית על ידי הצבעה לצד אחד כשמונים את טענותיו ולצד שני כאשר מונים את טיעוניו הוא.  רצוי עם זאת להימנע מהגזמה, שכן נואמים אקסטטיים אינם מקרינים אמינות רבה, לא כל שכן נואמים אפילפטיים.

עמידה

הדבר הכי חשוב הוא כמו שאמא שלי היתה אומרת: לעמוד כמו בן-אדם, פשוט  להקפיד להימנע מלנוע בעצבנות ממקום למקום.  אני לא בא להציע להיצמד לאותה בלטה לכל אורך הנאום- יש יתרון בלהחליף כמה מקומות, במידה והדבר מתאפשר בנתוני החדר, שכן העין מתקשה למדי להשאר קפואה במקום אחד זמן רב מדי, אולם החלפת המקומות צריכה להיות היוצא מן הכלל ולא הכלל.  ניתן למשל לעבור מקום בסיום כל טיעון מרכזי כדי להדגיש את החלוקה של הנאום לטיעונים.

תנועה

מרחב התנועה של הדובר נקבע במידה רבה על ידי אופי החדר או האולם.  כאשר יש דוכן נואמים ובו נמצא המיקרופון תהיה לדובר בעיה להסתובב, בזמן שכיתת לימוד לפעמים מעודדת מורים להסתובב קצת בין השולחנות.
אם אין אילוצים חיצוניים, אז בעיקרון תנועה מתונה היא רעיון טוב.  ההמלצה שלי היא להחליף מיקום כל פעם שעוברים טיעון.  בדרך זו התנועה עוזרת לקהל להבין שהנושא התחלף ובכך משמשת כסוג של אבן דרך.  בנוסף תנועה של הנואם גורמת לקהל להתעורר טיפה.
לעומת זאת חשוב להימנע מהתנועה המכונה 'ארי בסוגר' שבה נואמים גרועים הולכים בשמיניות מול הקהל.

דגש חשוב לשפת גוף מחוץ לנאום

בניגוד לכל האלמנטים האחרים שקשורים לרטוריקה, שפת הגוף הינה כלי המאפשר לדובר להפגין מעורבות ועניין גם מחוץ לזמן הבמה. לכן כאשר אתה חלק מפאנל עליך להתנהג כל הזמן כאילו אתה עומד למבחן הקהל – הקפד להיראות פעיל ומעורב. הקפד לא להיראות אדיש ומשועמם,  ואף פעם אל תחטט באף. אם אתה חלק מקבוצה שים דגש מיוחד להיראות תומך ומעוניין כאשר אחד מעמיתיך מדבר.

חשוב מאד להימנע מן ההרגל המביך של נואמים המרגישים שנשאו נאום גרוע, לרדת מן הדוכן בהבעה של כלבלב מוכה, ולהסתכל על בן/בת זוגם במבט של "מצטער, פישלתי…", שכן כך בדיוק ירגישו השופטים, וחבל. כמובן שגם ההיפך נכון:  שחצנות והקרנת אגרסיביות שוצפת אינן  אהודות על  קהל ושופטים.

יש לך מה להגיד בנושא? הצטרף למועדון הדיונים (debate)

רוצה ללמוד להכין ולהציג נאומים? הירשם לקורס דיבור מול קהל

 

למידע נוסף והרשמה