"יוליוס קיסר" הוא אחת מהדרמות ההיסטוריות של שייקספיר (יחד עם המלט מקבת ואחרות, אבל פחות טראגית מהן) ואחד מהשיאים הדרמטיים של המחזה מתרחש מיד לאחר רצח יוליוס קיסר - ההמון הורמאי נאסף ודורש הסברים לרצח. שני נואמים מבריקים קמים להציג את דבריהם לקהל - ברוטוס הרוצח  ויריבו הפוליטי מרקוס-אנטוניוס.

ראשון נואם ברוטוס.  זהו נאום נאום קצר וסוחף. הקהל אמנם מופתע זועם ודורש הסברים, אבל מכיוון שהעם חשש בקיסר וחשב ממנו, ברוטוס יודע שהקהל איתו ואינו מרגיש צורך לנמק את הרצח.  במקום זה הוא עוסק בעיקר בהגנת שמו הטוב מפני האשמה בבגידה (הוא היה בנו המאומץ של קיסר) ובהכפשת מי שמערער על דבריו.

הנאום מצליח, וכאשר אנטוניוס קם הקהל דורש את דמו, וברוטוס מבקש להרשות לאנטוניוס לחלוק כבוד אחרון לקיסר. נאומו של אנטוניוס ארוך בהרבה ומשכנע בהרבה, ובסיומו קמים הרומאים לעשות שפטים בברוטוס וחבריו. (על הרקע והמסר של הנאום)

Romans, countrymen, and lovers! hear me for my
cause; and be silent, that you may hear: believe me for mine honour, and have
respect to mine honour, that you may believe: censure me in your wisdom, and
awake your senses, that you may the better judge.

If there be any in this assembly, any dear friend of Cæsar’s, to him I
say, that Brutus’ love to Cæsar was no less than his. If then that friend
demand why Brutus rose against Cæsar, this is my answer: Not that I loved Cæsar
less, but that I loved Rome
more. Had you rather Cæsar were living, and die all slaves, than that Cæsar
were dead, to live all free men? As Cæsar loved me, I weep for him; as he was
fortunate, I rejoice at it; as he was valiant, I honour him; but, as he was
ambitious, I slew him.

There is tears for his love; joy for his fortune; honour for his valour;
and death for his ambition. Who is here so base that would be a bondman? If
any, speak; for him have I offended. Who is here so rude that would not be a
Roman? If any, speak; for him have I offended. Who is here so vile that will
not love his country? If any, speak; for him have I offended. I pause for a
reply.  

Citizens:  None, Brutus, none. 

Brutus:  Then none have I offended. I have done no more
to Cæsar, than you shall do to Brutus. The question of his death is enrolled in
the Capitol; his glory not extenuated, wherein he was worthy, nor his offences
enforced, for which he suffered death.

Here comes his body, mourned by Mark Antony: who,
though he had no hand in his death, shall receive the benefit of his dying, a
place in the common wealth; as which of you shall not? With this I depart:
that, as I slew my best lover for the good of Rome, I have the same dagger for myself, when
it shall please my country to need my death.

Brutus:  Good countrymen, let me depart alone,  And, for my sake, stay here with Antony.  Do grace to Cæsar’s corpse, and grace his
speech  Tending to Cæsar’s glories, which Mark Antony,  By our permission, is allow’d to make. 
I do entreat you, not a man depart,  36
Save I alone, till Antony
have spoke.  [Exit].

רוצים ללמוד רטוריקה?  הירשמו עכשיו