ללמוד לנאום בגיל 80: מה משותף למשה רבנו לשמעון פרס?

ד' 14/09/2016 11:09

משה כבד פה וכבד לשון

זה התחיל ב-'כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן'

שני דוברים גרועים מתחילים קריירה ארוכה של מנהיגות שנפגעת פעם אחר פעם מחוסר היכולת שלהם לנאום.  

 

אבל במהלך מפתיע שניהם מצליחים, לקראת סוף הקריירה ובגיל מתקדם במיוחד ללמוד איך לעבור קהל ולשכנע, והופכים דווקא לעת זיקנה לחוצבי להבות גדולים.  רוצים לדעת איך?

 

זה קצת משונה לחשוב על זה ככה היום, כששמעון פרס הוא נואם אהוב ומבוקש בארץ ובכל העולם, אבל הוא לא תמיד היה כזה.  למעשה שמעון פרס למד לנאום כמו שצריך רק לקראת גיל 80. משה רבנו התחיל את הקריירה שלו כנואם ברגל שמאל.  בתחילת הדרך, כשאלוהים דרש ממנו במעמד הסנה הבוער לקום ולשאת את דברו בארמון פרעה.  משה השתמש בכל התירוצים שמוכרים למי שמנסה להימנע מדיבור מול קהל ("לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום"), ואלוהים נאלץ להשתמש במקל של איומים ובגזר של ניסים, ואפילו בעזרתו של אהרון כדובר, כדי שמשה יילך לארמון של פרעה ולדרוש ממנו "שלח את עמי".

 הפרשנות המסורתית (בעיקר רש"י) מפרשת את 'כבד פה וכבד לשון' כלקות דיבור או גמגום, אבל סביר יותר להניח, כמו שגם חשב הרמב"ן שמשה פשוט סבל מפחד קהל חריף. הסיבה היא שגמגום או מום בפה לא נעלמים, אבל פחד קהל בהחלט אפשר להעלים (מי כמוני יודע), ומשה הוא דוגמה מדהימה לאדם שניצח את הפחד קהל.

אבל נגמר ב"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"

פאסט-פורוורד לספר דברים, והנה לקראת סוף הקריירה שלו משה רבנו הוא נואם פורה ומרשים.  בפרק ה' לדוגמה  

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם 

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים

וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם" 

 מרשים, נכון?  משה קורא "את כל ישראל" , כלומר קהל גדול ורב, ואז מלמד אותם וגם דורש מהם לבצע. הוא משתמש בטכניקות פתיחה וסיכום חזקות, ומדי פעם גם נעזר במשלים ובוחן את תגובת הקהל. 

איך הוא עשה את זה?

זה לא היה נס. משה רבנו עבר תהליך הדרגתי, שהפסיכולוגים קוראים לו 'דה-סנסיטיזציה' ואצלי בקורס קוראים לו פשוט 'התרגלות'.  משה, בן 80, נדרש ללכת פעם אחר פעם לארמון פרעה ולדרוש ממנו חופש.  זה קשה לו בהתחלה, וגם בהמשך לא קל לו. לדוגמה, בדיוק לפני עשרת המכות הוא שוב מתלונן שהוא 'ערל שפתיים' ומבקש שיחרור.  

מה שעזר לו זה תירגול עם ליווי צמוד:  מכות מצרים והגיבוי האלוהי מראים לו שלדבריו יש משמעות עושים את שלהם ובתוך ה'אקשן' של המכות הוא כבר לא מוצא זמן להתלונן ולהימנע. למעשה, רגע לפני מכת בכורות משה כבר מזמין את זקני העדה אליו לתדרך אותם על המכה המתקרבת היציאה שתבוא אחריה. מכאן ואילך אלוהים כבר לא מציע את אהרון כדוברו של משה, ומשה כבר לא מבקש.

 אבל זו רק ההתחלה:  התירגול היומיומי וההשתפשפות בנאום לעדה לאורך המדבר הופכים בהדרגה את משה לנאום רהוט ומשכנע, בספר במדבר הוא כבר יודע לכעוס מיוזמתו, ובספר דברים הוא כבר הופך לנואם עוצמתי ומרגש.  למעשה ניתן לקרוא את ספר דברים כולו כנאום ארוך של משה הניתן לאורך מספר שבועות לקראת יום מותו.

ואצל פרס

כאן יותר קשה לדעת, כי הוא מעולם לא התייחס לזה, אבל אפשר לראות את נקודת השבר ב-1996, שבה ספג פרס שתי השפלות רטוריות צורבות:  ההפסד לנתניהו בדיבייט ערב הבחירות, ותקרית 'אני לוזר?!' המשפילה לאחריהן.
בשנים הבאות פרס מתחיל בהדרגה להשתפר, וכאשר הוא נבחר לנשיאות הוא כבר נואם אהוב ומכובד.  הוא רכש כמה מיומנויות חשובות כמו היכולת לספר סיפור, היכולת לפתוח בצורה מרגשת, ולמרות הגיל הוא גם שיפר את הסגנון שלו.
 
אצל משה רבנו קשה לדעת.  מעניין שהתלונות שלו על חוסר יכולת וחוסר בטחון נעלמות לאחר יציאת מצרים, כך שייתכן כי הפחד שלו היה מדיבור בשפת מצרים או לחילופין מדיבור מול פרעה (שהיה, אחרי הכל, הסבא המאמץ שלו...).
 

אז מה הלקחים המעשיים?

אף פעם לא מאוחר מדי ללמוד לנאום
הלקח הראשון הוא שאף פעם לא מאוחר מדי ללמוד דיבור מול קהל.  אצלי בבית הספר למדה לפני כמה חודשים פסיכולוגית בת 78 שהוציאה ספר ובפעם הראשונה יצאה איתו לסיבוב קידום בחנויות ספרים ובתי אבות. בשנה שעברה למד אצלי סוכן ביטוח בן 72 שזכר את הפעם הראשונה שלו מול קהל בבר מצווה - לפני 60 שנה - ואיך הוא ברח מהדרשה.
הלקח השני הוא שדיבור מול קהל הוא המפתח להמציא את עצמך מחדש, בכל גיל.  תחשבו על שמעון פרס שהיה דובר נלעג וחבוט, שזרקו עליו עגבניות (לא מטפוריות.  אמיתיות.) והפסיד בחירות אחרי בחירות והפך להיות סמל לאומי ובינלאומי.  תחשבו על משה המגמגם. 
 
הלקח הכי חשוב הוא שכל אדם יכול! 
 
זוכרים את תשדירי הבחירות של פעם?  אלו שבני פחות משלושים אולי רק שמעו איך פעם תשדירי התעמולה נצפו על ידי כל המדינה.   עוד דבר שהם אולי לא זוכרים, זה שפעם שמעון פרס היה נואם מאד-מאד בינוני , כזה שמנהיגי הליכוד אכלו בלי מלח. באמת.

 

כשאני עוד הייתי ילד קטן תמיד נורא התבאסתי עד כמה שמעון פרס לא משכנע בהשוואה למנחם בגין.  לא הבנתי אז ברטוריקה, אבל היה לי ברור - כמו לכולם - שמנחם בגין אוכל את פרס בלי מלח.
אז אל תרשו לעצמכם להמשיך ולסבול מפחד קהל, ואז בעוד שנים להגיד למה לא טיפלתי בזה,

עשו את הצעד הראשון והתקשרו אלינו עכשיו 

077-8200201

 
 

למידע נוסף והרשמה