טיפול בפחד קהל ע"י הנמכת ציפיות

פחד קהל הוא הרי פחד מפני כישלון, וככל שהאירוע גדול יותר, הנזק של הכישלון יהיה גדול יותר. הרעיון נשמע די פשוט, אבל האם הוא נכון?

בפועל, מתברר שאפשר לצמצם את הפחד מקהל על ידי שלוש טכניקות שמתמודדות עם הנחת הבסיס של הסיכוי לכישלון - דרך אחת היא להנמיך ציפיות אצל הקהל (וכך גם אצל עצמנו), דרך שני היא לראות את הנאום כחלק מתהליך ולא כפעולה יחידה וחשובה, ודרך שלישית היא עזרת פטאליזם (להניח שהכשלון כבר קרה ומכאן יכולה להיות רק הפתעה לטובה).

הנמכת ציפיות

זו דוגמה לטכניקה שעובדת הרבה יותר בקלות בשפות זרות מאשר בעברית.  הסיבה לכך היא שהנמכת ציפיות היא דרך לעבוד על עצמנו דרך עבודה על הקהל - אנחנו מנמיכים את רף הציפיות של הקהל וכך מרגישים טוב יותר.  היתרון של לעשות זאת באנגלית  הוא שיותר קל לנו להודות בחולשה כאשר המקור שלה הוא חיצוני ולא פוגע בדימוי העצמי שלנו.

למה זה עובד?

העיקרון הוא כזה: ישנם אנשים שאצלם פחד מקהל נובע מהצורך לעמוד בציפיות.  למעשה, הסיבה שבגללה הרבה מאד אנשים מוכשרים ומוצלחים שמגיעים לקורסים שלי (נגיד מנהלים בכירים, פוליטיקאים או רבנים ידועים) עם חרדה קיצונית מקהל היא שרף הציפיות שהם בנו לעצמם הוא בלתי אפשרי - אם כי הבעיה הזו קיימת בשכיחות נמוכה יותר בכל שכבות האוכלוסיה.

מאמרים נוספים בנושא

הנמכת ציפיות נעשית על ידי פתיחה בהערה על כושר הנאום או על רמת האנגלית - מהסוג של 'תסלחו לי מראש על האנגלית' או 'בחצי שעה הקרובה אני הולך לשעמם אותכם במבטא כבד לגבי הדו"חות הכספיים" וכדומה. התבטאות מהסוג הזה גורמת לדובר להרגיש שהציפיות נמוכות יותר ולכן יהיה לו יותר קל לעמוד בהן.  שתי תועלות נוספות שהוא משיג הן קודם כל שיפור באמינות שלו, ושנית הגדל האמפטיה כלפיו - כי המוא מתמודד עם קושי, כי הוא מכיר בחולשותיו וכי הוא אנושי.

לכל אותם אנשים חשובים בפני עצמם שאומרים 'אצלי בארגון אסור להפגין חולשה מהסוג הזה' אני מפנה לנוידיאו והניתוח של נאום מאת ג'יי קיי רולינג באוניברסיטת הארווארד - מחברת הארי פוטר והאישה העשירה ביותר בבריטניה ללא ספק עומדת תחת רף ציפיות כבד ביותר, ובכל זאת היא פותחת  בלומר " תודה לכם שהזמנתם אותי לכאן, חשוב לי שתדעו שהלחץ מלהופיע בפניכם גרם לי לבחילה ואיבוד מוחלט של התיאבון, וכך בזכותכם הצלחתי סוף סוף להוריד במשקל"

הסתכלות ספורטיבית

כאן הגישה להפחתת הלחץ היא על ידי הסתכלות על הערך של ההשתתפות מעל לערך של ההצלחה.  הטכניקה יכולה לעבוד בשתי דרכים (ביחד או בנפרד): אפשר להגיד לעצמנו 'זה בסך הכל נאום, מה כבר יכול לקרות?' ובדרך זו לראות בכישלון חוויה מלמדת ולא סוף העולם.  הדרך השניה היא להסתכל על כל התהליך ולראות שהנאום הוא רק חלק אחד ממנו.  אפשר להתשמש בטכניכה כזו במגוון תסריטים, בין אם מדובר הצגה של מאמר או סמינריון (שאז הדבר החשוב באמת הוא המאמר שאותו ייקראו בלי קשר) או מצגת מכירות (שאז החשוב באמת זה הפגישה בארבע עיניים אחרי-כן עם המנהל) או דו"ח על פרוייקט (שאז מה שחשוב באמת הוא הפרוייקט עצמו).

פטאליזם

זו טכניקה שבה פשוט משלימים עם הכישלון מראש - למעשה זו גירסה קיצונית לטכניקת הנמכת הציפיות. הרעיון הוא להתחיל מהנחת עבודה שהנאום לא יצליח ולהמשיך משם.  הייתרון של הטכניקה בכך שהיא עוזרת מאד להוריד את הלחץ עוד לפני הנאום, לחץ שמכביד מאד על אנשים רבים (להבדיל מטכניקת הנמכת ציפיות שבאה לידי ביטוי רק בתחילת הנאום).  החיסרון של השיטה בכך שהיא פוגעת ביכולת 

הבעיה בטכניקה נעוצה באופ הקאונטר-אינטואיטיב שלה - היא עובדת הפוך-על-הפוך, בכך שרק אם תאמין שתיכשל תוכל להצליח ולעומת זאת אם תצפה להתצליח תגרום לעצמך להיכשל.  מהסיבה הזו השיטה לא מתאימה לכל אחד וחשוב לבחון אותה 'בקטן' לפני שמיישמים אותה על נאום גדול.

 

הירשם עכשיו לקורס הצגת נושא 

למידע נוסף והרשמה